האם ההורים יכולים לעזור לילד 'עדין מדי'?
בכוונה שמתי מירכאות כבר בכותרת. הרי שבסופו של דבר, חשוב גם שנדע להבדיל בין ילד בעל רגישות רבה לסביבה ואינטלגנציה רגשית מפותחת, לבין ילד שיתקשה להתמודד עם אתגרים. עם זאת, גם במקרים קלים בהם אנחנו חשים שיש לנו צורך לתת קצת יותר הכוונה, הרי שגם כאן יש לנו כלים.
זה מאוד קל לדעת אם הילד שלנו הוא לא טוב במתמטיקה וגם מאוד קל לדעת מה הפתרון: אם יש לו פער גדול, אני אומר טוב, אלמד אותו מתמטיקה, אפתח איתו ספר, או אקח מורה פרטי, אדבר עם המורה למתמטיקה וכיוצא בכך. יש ילד, וצריך לעשות לו תיווך בין שני הדברים הללו. (קל כמובן על פניו, ברור שזה אתגר אך התהליך ברור לנו).
אבל, מה אנחנו עושים כאשר אנחנו סבורים שהילד שלנו רגיש מדי? או שיש לילד בעיות חברתיות והוא לבד בהפסקות? או כשהוא לא מצליח ליצור קשרים חברתיים? או כשאנחנו רואים שהוא נפגע מכל דבר ושקשה מאוד להעיר לו מבלי שהוא ייקח את המילים למחוזות מאוד רגישים ופגיעים?
יש לנו כלים. כן ישנם הבדלים בין איך עושים זאת בגילאי גן, גילאי יסודי וחטיבה ומלאה. אך אתייחס לכך באופן כללי כך שכולכם תוכלו לקבל החלטות וצעדים, וליישם אותם בשטח.
קודם כל, לשנות קו מחשבה מ"מה אפשר לעשות" ל"יש לי מה לעשות"
ראשית כל, דעו שאתם יכולים לפעול בנושא. אתם יכולים לחולל שינוי. האם ב-180 מעלות? וודאי שלא. אך מספיקה לפעמים דחיפה קלה בלבד, כדי שתוכלו לשנות את המסלול.
לכן, אם בית הספר או הגן מציף בפניכם משהו, חשוב מאוד לשים לב לזה. אני מציין את שני מוסדות החינוך כיוון שהם רואים דברים שאנחנו כהורים לא רואים בבית. הם שמים לב לאינטראקציות החברתיות של הילד שהן שונות בתכלית מאלו שהוא חווה בבית עם הוריו, אחיו או הילדים של השכנים. הם רואים גוונים חברתיים שונים וגם רגשיים.
אני מתייחס לנושא של רגישות כסוג של מיומנות חברתית. ובמאמרים רבים שכתבתי, אני תמיד מציין שמיומנויות חברתיות זה משהו שאפשר ללמד. כמו למשל במהלך זמן איכות עם הילד.
זמן משחק הוא זמן חברתי
כאמור, הדרך האידיאלית להקנות מיומנויות חברתיות ורגשיות עוברת בראש ובראשונה בזמן איכות, ומהו זמן איכות אם לא משחק.
בזמן שאנחנו משחקים עם ילדינו, המשחק הוא חברתי והוא מציג את האופן שבו הילד נוהג בפני סיטואציות שונות; חלקן לא בהכרח חביבות עליו.
מה הוא עושה כשהוא לא מקבל את הקלף שהוא רצה? או מה קורה אם הוא לא מנצח במשחק?
אני ממליץ שלצד ויתורים כאלו ואחרים, החליטו שלעתים אתם גם עומדים על שלכם. לא מחליפים את הקלף, לא מעקמים את החוקים.
האם זה יגרור בכי? או כעס? ככל הנראה.. אבל אח"כ אנחנו נבוא ונחזק את הילד שלנו. נלמד אותו בתהליך הרבה יותר אינטראקטיבי את המיומנות החברתית החשובה הזו: ככה זה מתנהל בחברה. לא תמיד נקבל את הקלף שאנחנו רוצים, והחברה גם לא תעשה לנו וויתורים והנחות.
במשחק צריך ליהנות, אבל גם צריך ללמוד להתאכזב ולחיות עם האכזבה.
שימו לב כמה משחק יכול לאפשר לכם להפגיש את הילד עם סיטואציות פגיעות ורגישות שהן דבר שבשגרה. והכי חשוב: לחזק.
היעזרו באחים/אחיות, ובני ובנות דודים
אמצעי נוסף שאיתו תוכלו לחזק מיומנויות חברתיות אצל ילדים ולהקנות להם כלים להתמודדות עם מצבים רגישים, היא באמצעות אינטראקציות חברתיות עם ילדים אחרים.
כשיש אחים ואחיות זוהי דרך מצוינת להשגת המטרה. אם עכשיו הילד משחק עם אחיו, ואחיו לא נותן לו משהו, והוא דוחף אותו ולוקח, אנחנו לא יכולים להתעלם מן הדבר הזה. מוכרחים להתייחס.
להבהיר שאין רווח בהתנהגות כזאת. צריך לדעת להתמודד לעתים עם העובדה שלא כל מה שנרצה לקבל באותו הרגע, באמת יקרה.
ובאמת, אני בטוח שהורים שיש להם מספר ילדים, שמים לב כיצד מבלי שהם שמים לב הם פשוט מחנכים את ילדיהם לדעת לחלוק. הרי לא נקנה מתנה כפולה לכל הילדים רק כדי לרצות אותם.
שימו לב להבדל החשוב בין ילד רגיש לבין ילד פגיע
אתייחס עכשיו לסיטואציה שככל הנראה הביאה את חלקכם אל המאמר הזה: אתם חוששים שהילד רגיש מדי כיוון שהוא בוכה פעמים רבות ומתקשה להתמודד עם סיטואציות שלדעתכם אפשר להתמודד איתן בדרכים אחרות. אולי בוגרות יותר.
אומר כמובן כמו בכותרת שיש הבדל מאוד משמעותי בין ילד רגיש לבין ילד פגיע.
רגישות זה דבר יפה; ילד רגיש יכול לראות הרבה מאוד דברים ולחוות הרבה יותר מאשר ילדים אחרים. ילד רגיש יכול לתרום לחברה הרבה יותר מילדים אחרים. לכן אין לי בעיה, ואני חושב שילד רגיש זאת נקודת חוזקה ולא חולשה.
מתי אבל זה כן מתחיל להיות בעייתי? כאשר הילד פגיע; שאם מעירים לו או אם קרה משהו, הוא מיד נפגע מזה. והביטוי לפגיעות יופיע בשתי דרכים: או פנימה בהתכנסות בתוך עצמו או באמצעות התנהגות אגרסיבית או בכי. מזווית ראייתו של הילד, התחושה היא שפגעו בו.
כאן הכלי שעומד לרשותכם הוא לדבר איתו על זה. אבל לא לבטל. לא לומר "שטויות מה אתה בוכה", אלא לתווך את הסיטואציה שקרתה.
אומר שפעמים רבות, ילד שנפגע, חושב שעושים את זה רק לו. נגעו בנקודה הזאת. הסבירו לו שעליו להסתכל על כך בצורה אחרת. שגם אחרים לא תמיד מקבלים את מה שהם רוצים במשחק. שגם ילדים אחרים לא בהכרח מקבלים באותו רגע את הצעצוע שהם רוצים.
למדו את ילדכם להסתכל על החיים בראייה שהיא פחות חד-ממדית. שיוכל להבין את מה שקורה סביבו בדרכים נוספות, מתונות יותר.
וזה נכון לגבי כל גיל
יש התייחסויות פרטניות לגילאים צעירים יותר וצעירים פחות. אך כמובן שקצרה היריעה מלהתייחס לכל גיל בנפרד, ועל כך אולי אכתוב מאמרים נוספים בהמשך.
מה שכן, אני סומך עליכם ויודע שמהעצות שחלקתי אתכם כאן, כבר תוך כדי הקריאה, הבנתם כיצד ניתן להוריד את זה לשטח וליישם את זה אצלכם, בתא המשפחתי שלכם.
דעו, שמספיק צעד אחד שלכם ההורים, כדי שתוכלו לחולל שינוי מדהים אצל ילדכם. לכן גם אם לא תעשו דבר אחר דבר על-פי המדריך, אין לי ספק שהשינוי כבר נמצא מעבר לפינה.
שמי רון שמעוני, בעל תואר שני בחינוך, איש בחינוך בכל רמ"ח איבריי, מוסמך להדרכה הורית וייעוץ שינה. אם יש לכם שאלות נוספות, אתם מוזמנים להתקשר אלי, לכתוב לי בוואטסאפ או להשאיר פניה ולתאר לי את המקרה שאיתו אתם מתמודדים. אשמח להיות לכם לעזר.
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער