המתח בבית משפיע על הילדים
הורים שמגיעים אלי להדרכות ההוריות, לעתים מספרים לי על בית עם הרבה צעקות. אנחנו צועקים, הילדים צועקים וחוזר חלילה. חשוב לציין, כל תא משפחתי הוא עולם ומלואו והנסיבות הן שונות. אולם המכנה המשותף הוא שההתנהגות שלנו, המתח, העצבנות, בסוף היא חוזרת אלינו מהם.
אוקיי, אז מה אפשר לעשות?
הורים שצועקים מתוך תסכול שהילד לא מקשיב להם, יכולים לשנות ולהגיב אחרת. אבל מה באשר להורים שפשוט נתונים למתח מתמיד שמשפיע עליהם ומשם גם משפיע על כל הבית? הרי אי אפשר לומר לבן אדם "תירגע" והוא יירגע. לא כך עובדים הדברים.
אני פותח את דבריי במילים אלו, כיוון שאנחנו נמצאים, נכון לכתיבת שורות אלו, בתקפות מלחמות חרבות ברזל. לצערי, המאמר הזה יכול להתאים לעכשיו, למבצע עתידי אחרת, או אם זו הקורונה שהייתה לפני כמה שנים. בישראל אין ספק שאנחנו כהורים נתונים לאינספור גורמי לחץ.
ולמה שאלך רחוק כל כך? מה בנוגע ליוקר המחיה? מה בנוגע למנטליות בכבישים שגורמת לנו להגיע מותשים הביתה מדי יום ויום?
הלחץ שלנו מזין את הלחץ של הילדים. ומשם… משם כבר נוצר כדור שלג מתגלגל.
ניכנס לרגע לנעליים של ילדינו
לא אומר באופן מוחלט, אך ברבות מן הפעמים, הילדים שלנו כלל לא נמצאים בלחץ. אלו הם אנחנו ההורים, שבתגובות שלנו, בפעולות שלנו, מזינים את הלחץ שלהם.
דוגמה קלאסית היא כשאנחנו לוקחים את ילדינו לגן חדש. אנחנו כל כך חוששים, כל כך מתרגשים, עד שאנו מקרינים זאת על ילדינו. אם נשדר 'עסקים כרגיל', ייתכן מאוד שהפרידה בגן תהיה הרבה יותר פשוטה, וכך גם ההתאקלמות בגן.
אדבר על נושא כאוב יותר: החשש להשאיר את הילד לבד בבית כשיש אזעקה. כמובן מדובר בילד גדול שאנחנו כבר סומכים עליו. אני יוצא מנקודת הנחה שהוא כבר יודע שהוא צריך להיכנס לממ"ד או לצאת לחדר המדרגות. אני גם יוצא מנקודת הנחה שהוא חושש מהטילים ומבין את הסיטואציה המורכבת בצורה מסוימת.
השאלה היא עד כמה אנחנו נוטעים את הלחץ שלנו. מדברים איתו על זה שוב ושוב. זה וודאי לא עוזר, אלא רק מגביר את החרדה והמתח. זה בסדר לדבר על זה, זה בסדר לתרגל ולהכין למקרים כאלו. אבל צריך לדעת למתן ולא חלילה להקרין מאתנו את הלחץ, ולהעבירו אל ילדינו.
אם ככה, איך מתמודדים?
1. זכרו שאתם צוות
נעזרים אחד בשנייה.
אם אנחנו חיים כזוג ויש לנו פרטנר או פרטנרית, אז אפשר לדבר איתם, לדבר בקול את החששות שלנו, לראות ביחד מהם הדברים שיכולים לעזור לנו.
הרבה פעמים נראה שהורה אחד יידע לקחת את הפוקוס והיוזמה בנושא מסוים, כיוון שלהורה השני קשה יותר.
אם אבא למשל, נלחץ מדברים מסוימים, ואילו האמא פועלת יותר בתכליתיות ויותר בחוסן, אז תחליטו ביחד שהיא זו שתנחה את הילדים מה לעשות.
2. תשלטו באינפורמציה
דרך נוספת להפחית את המתח היא להסתכל על כל המידע שיש לנו, ולהבין מה אנחנו רוצים לבוא ולומר לילדינו.
ממש תוכנית פעולה שכזאת.
אם אנחנו לחוצים מהמצב הכלכלי שלנו, במקום שנדבר על זה בקול רם מול הילדים ובצורה שרק תחדיר בהם מתח וחרדה, אולי כדאי שנתכנן מהם הדברים שאנחנו מוכנים לדבר עליהם יחד איתם, ואיך לומר להם אותם.
מה שנקרא, למנוע עמימות. לתת לילדים יותר מידע ויותר כלים. זה יעזור להם להבין, זה יעזור לנו להשתדל ולהיות נינוחים יותר.
3. הכנות משותפות
למשל בעתות מלחמה או מבצעים צבעיים, מה שיכול לעזור הוא לעשות דברים ביחד.
למשל להכין את הממ"ד ולצייד אותו באוכל, להכין את החדרים.
ברגע שעושים הכנות ביחד, הדבר הזה בהחלט נותן ביטחון לילדים. ובהערת אגב, ככל שתרגיעו את הילדים, כך תראו שפעולה שכזאת יכולה להרגיע גם אתכם ולשחרר מתחים.
וזכרו שאין זו בושה לבקש עזרה
אני תמיד אומר להורים: לא צריך ייסורי מצפון. ייסורי מצפון וחינוך זה דבר שלא עובד ביחד.
זה טבעי להיות לחוצים. אין בזה כל דבר פסול וגם לא צריך לשדר מציאות ורודה מדי. אבל לפעמים ההסתרה של הלחץ, רק מגבירה אותו. תנו לעצמכם את המקום הזה. לפני שתעזרו לילדים שלכם, תעזרו קודם כל לעצמכם.
דוגמה שאני נוהג להשתמש בה היא שבמטוס, תמיד מדריכים שהמבוגר הוא הראשון שחובש מסכה, ורק אז חובשים לילד. הרי צריך שהמבוגר האחראי יוכל לתפקד.
אותו הדבר כאן: אם אנחנו לא נהיה רגועים ושקולים, זה ישפיע על הכל.
אתם יכולים לבקש עזרה, וישנם לא מעט מקומות שנותנים עזרה נפשית נגישה ומהירה אם אלו עמותות דוגמת ער"ן או סה"ר.
ובכל שאלה והתייעצות, אשמח להיות לכם לעזר,
רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?
התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:
מידע על הדרכות ההורים שאני עורך:
הדרכת הורים לתינוקות | הדרכת הורים לילדים | הדרכת הורים לבני נוער