רגרסיה בשינה בגיל שנתיים

רגרסיה בשינה בגיל שנתיים

תוכן עניינים

ילד בן שנתיים לפתע מתקשה להירדם?

את המילה 'רגרסיה' אנחנו נוהגים לשייך באופן כמעט אוטומטי לאסוציאציות שליליות. אני תמיד אומר שהמילה הזאת אמנם מתסכלת מאוד, אך היא גם מתארת תהליך טבעי של התמודדות הורית.

קצת למען שיפור האווירה 🙂 קבלו את הרגרסיה בברכה, ראו בה כאתגר אחד מיני רבים שבו תפגשו במרוצת הזמן, והניסיון שלכם מההתנסות הזו עוד יבוא לטובתכם בשנים הבאות קדימה.

אם נדבר על רגרסיה בשינה בגיל שנתיים, זה אומר שהילד יודע לישון לבד וידע לעשות זאת טוב מאוד עד לאחרונה. זה גם אומר שאנחנו כהורים ידענו לתת לו את הכלים כדי שיישן לבד, ויצרנו עבורו את התנאים שעזרו לו לפתח את העצמאות הזאת.

כשמתארים את הדברים כך, ה'מפלצת' האימתנית ושמה רגרסיה כבר לא נשמעת כה אימתנית נכון?

ובכל זאת – מה עלינו לעשות?

מגיבים לרגרסיה

אני תמיד נוהג לומר שברגרסיות אנו מקבלים הזדמנות טובה להתמודד עם תהליך. לפתח שריר נוסף שיאפשר לנו להתמודד עם משברים שכך פתאום צצים להם.

לרגרסיות צריך לדעת להגיב, כשהדבר בא לידי ביטוי בשני אופנים: להגיב בכך שנבין את המקור שלה, מה הוביל אליה. ולהגיב בכך שנסייע לילדינו לשוב אל השגרה. את אותו השריר שתפתחו כאן, תוכלו לרתום לצידם גם ברגרסיה של מתבגר בלימודים למשל.

הורים שואלים אותי תמיד: לשנות משהו בתגובה שלנו? להגיב באותו הקו שנקטנו בו עד כה?

התשובה היא כמובן איפשהו באמצע, ועם זאת על הסקלה הקרובה יותר לזו שממשיכים באותו הקו.

כיצד זה בא לידי ביטוי בשטח?

קודם כל לא נבהלים ולא נלחצים מכך שהדברים לפתע השתנו לרעה. כמו שהם היו טובים בעבר, כך הם יחזרו לשם. יתרה מזאת, ככל שנגיב באופן שגרתי לאירוע, כך המשמעות שלו תצמצם גם בעיני הילד.

הרי אם נצעק או נהיה החלטיים וקשוחים כלפיו, גם הילד עצמו יבין שישנו משהו שונה, שפתאום התגובה היא אחרת. מבלי שאנו מתכוונים, אנחנו גם משדרים משהו כלפי הילד. ילדים הם עם חכם והם יודעים בהחלט לזהות זאת.

המציאות מלמדת שככל שצועקים יותר חזק או דוחפים לעשות משהו בצורה מסוימת, כך ההתנהגות הזו רק מגבירה את אותה הרגרסיה. וזה נכון לגבי כל רגרסיה ובכל שלב.

תאבחנו לרגע מה קרה? האם קרה דבר מה משמעותי? האם זהו שלב שבו מתחולל שינוי פיזיולוגי? בטח לבטח אצל ילדים קטנים. האם אלו גזים? או אולי שיניים? דבר שיכול להיות נכון עבור תינוקות ועד לפעוטות.

האם ישנו שינוי בבית? משהו שהוביל לאווירה מתוחה? האם חלו שינויים במגורים? אולי מעבר לחדר אחר?

מצאתם סיבה? דעו שאין סיבה לדאגה והכל עניין של הסתגלות. לא מצאתם סיבה? גם במקרה הזה אומר לכם: קחו לכם מספר ימים, אל תמהרו לבקש ייעוץ מקצועי עבור רגרסיה שנמשכת זמן קצר. 

הכי חשוב שלא לעשות מכך דרמה, כי הילדים יודעים להרגיש זאת, ואנו שלא בכוונה, רק מעצימים את האירוע.

והכי חשוב – ברגע שאנחנו מודעים לרגרסיה, קל לנו יותר להתכונן אליה ולהתמודד איתה.

ארכז זאת למספר טיפים פרקטיים

לא שוברים הרגלים – חלילה שלא תשברו את ההרגלים רק בגלל שיש כרגע רגרסיה בשינה. הקפידו להיצמד לשגרה שהייתה עד כה.

בודקים אם חלו שינויים בתנאים – נסו לאבחן אם ישנו דבר מה שהשתנה? בדקו אם יש לכם את הכוח להשפיע על השינויים הללו, ואם יש לכם אפשרות לצמצם את השינויים שחלו בתקופה זו.

אל תשדרו פאניקה – חשוב, חשוב, חשוב. דווקא בימים שבהם חל שינוי, דווקא בימים של רגרסיה, ההתנהגות שלכם כהורים היא העוגן היציב של הילד. שמרו על כך ככל הניתן.

בדקו מי מן ההורים יכול להתמודד עם המצב טוב יותר – לעתים זהו האב שיודע להתמודד טוב יותר, לעתים זוהי האם שיודעת להתמודד עם המצב בסבלנות רבה יותר. לעתים אפשר לעשות משמרות עד שהרגרסיה תחלוף.

טעויות שאנחנו כהורים עלולים לעשות ו"מסייעות" לבעיות שינה בגיל שנתיים

חשוב לי להדגיש שבשונה מייעוץ שינה 'קלאסי', כלומר כזה המופנה לתינוקות בני חצי שנה, שנה עד קרוב לשנתיים לכל היותר; בקרב גילאי שנתיים ומעלה, מדובר יותר בהדרכה הורית מוכוונת שינה.

מה אני מתכוון?

אם ילד בגיל שנתיים, שלוש או ארבע למשל, לא נרדם או מתעורר כל הזמן בלילה, עובר למיטת ההורים באמצע הלילה וכיוצא בכך, אין מדובר בייעוץ שנועד לסייע לתינוק לדעת להירדם לבדו. מדובר בייעוץ שנועד לסייע להורים לבחון פן התנהגותי.

העיקרון המוביל בהדרכות ההוריות הוא שהאופן שבו אנחנו מגיבים / מתנהגים, משפיע על האופן שבו ילדינו מגיבים / מתנהגים. או במילים אחרות: ייתכן שכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לשנות משהו בהתנהלות שלנו מול ילדינו.

למשל:

האם אנחנו מאפשרים לפעוט שלנו להירדם מול הטלוויזיה? 

או אולי מאפשרים לפעוט ללכת לישון בשעות לא עקביות, כמו פעם אחת ב-19:00, פעם אחת ב-20:00 או לעתים אפילו מאוחר מכך?

אני כמובן רק מדגים, ולא חלילה אומר שזה מה שאתם עושים.

נבדוק ביחד, מה בתגובות שלנו ההורים, מחזק את ההתנהגות הזו של הילד. בדיוק כמו שילד עשוי לבכות יותר ככל שיבין שהבכי משיג את המטרה. או ילד שמרביץ כי הוא מבין שבאלימות הוא משיג תשומת לב (ולא משנה לילדים אם מדובר בתשומת לב חיובית או שלילית).

כל העיקרון שמוביל אותנו כאן הוא עיקרון שמבוסס על הדרכת הורים טהורה. ולמעשה, אין מדובר בייעוץ שינה כלל וכלל.

טקס שינה חשוב גם בגילאים מאוחרים

דבר נוסף שארצה להתייחס אליו הוא טקס השינה.

גם אם ילדכם הגיע לגיל שנתיים, אל תמהרו לוותר על טקס השינה שערכתם עד כה (ואם לא ערכתם אחד, אז מוטב מאוחר מאשר אף פעם!).

טעות נפוצה היא לוותר על טקס השינה וגם להחמיץ את סימני העייפות.

איך מזהים את סימני העייפות אצל הילד? מתי מתחילים בטקס השינה? איך נותנים מענה לבכי בצורה נכונה?

על כל אלו חשוב לעבוד ולהכיר.

שאלה קצת מחוץ לקופסה, האם משהו מפריע לילד?

שוב, כל מקרה הוא לגופו, ואני לא ארצה שתמהרו לדאוג. אבל כן חשוב שנשאל את עצמנו מגוון רחב של שאלות ושננסה להבין את האתגר שלנו מתוך זוויות שונות ומשתנות.

במידה ושמתם לב לשינוי חד בהרגלי השינה, ולבעיות שינה בגיל שנתיים ומעלה ללא כל סיבה מוצדקת ונראית לעין, ייתכן שישנו דבר מה שמפריע לילדכם, שמציק לו.

אולי הוא חושש מדבר מה? 

בגילאי שנתיים וככל שהוורבליות של הפעוט מתחדדת, כך גם תוכלו לבחון אם יש משהו שטורד את מנוחתו. למשל פחד ממפלצות, או כמו שהורה סיפר לי שהבן שלו אמר לו שבלילה יש זאבים בחוץ.

כל ילד עם העולם הדמיוני הפורה שלו, ועלינו להיכנס לעולמו ולהבין שזהו חשש ממשי. זה טורד את מנוחתו, ואנחנו כאן כהורים יכולים לעזור לו.

בנושא הזה כתבתי מאמר שאשמח להפנות אתכם אליו ועוסק בהרחבה בפחדים אצל ילדים. ספוילר: תמיד חשוב לתת מענה לפחדים. לא לבטל אותם ולא להתעלם מהם.

ובשיחת אבחון ראשונית איתי, אוכל לבדוק אתכם מה הסיבה האפשרית לבעיות השינה, ולספק הדרכה הורית ממוקדת מטרה.

שליחת שאלה

רוצים לדעת כיצד ניתן לחולל שינוי כבר מן המפגש השלישי?

התקשרו אלי: 050-9990416, או תארו לי את המקרה כאן ואשוב אליכם בהקדם:

אודותיי

שמי רון שמעוני, אני בעל תואר שני בחינוך, מוסמך לייעוץ הורי בגישת מיכל דליות וייעוץ שינה בגישת 'לילה טוב לשינה בריאה'.

רגרסיה בשינה בגיל שנתיים היא בהחלט לא מצב נעים, אך היא לרוב חולפת מעצמה. אם בכל זאת אתם רואים כי מדובר בתופעה שרק הולכת ומתעצמת, אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר טלפוני, לכתוב לי בוואטסאפ או לתאר לי את המקרה המדובר בטופס יצירת הקשר.

מכירים הורים שיוכלו להיעזר במידע? שתפו אותו איתם :)

לשיחת ייעוץ ראשונית:

לשיחת ייעוץ ראשונית:

השארת פניה מהירה:

התייעצו איתי

השאירו פניה